דברים מאת חני אפל

דברים לזכרך

כל כך קשה לי לכתוב עליך בלשון עבר. כל בוקר אני עדיין פותחת את דלת חדרך ומחכה לצלצול הטלפון שלך מהדרך לבדוק מה חדש ומה נעשה היום.

עברנו כברת דרך של 15.5 שנה. ילדינו היו עדיין בבי"ס, בינתיים גמרו צבא, אוניברסיטה, חלקם הספיקו להתחתן ואפילו נהיינו סבים. עברנו תקופות מקבילות של תמיכה בהורים וגידול ילדים, תקופות טובות ולפעמים גם יותר קשות.

עבודה עמך הייתה לי חוויה. למדתי ממך המון, נהניתי מעבודה אתך, שהקיפה מגזרים שונים בארץ וכמובן בעולם. פעילויותיך היו רבות מספור ובודאי כבר ציינו זאת אחרים ולא אחזור על זה.

רציתי להזכיר דברים שאולי לא רבים יודעים. התייחסת בכבוד רב לאנשים, חולים במחלקה או נבדקים בועדות. היית מברך בחיוך כל חולה במחלקה ושואל לשלומו. נתת להם להרגיש כבני אדם. במכתביך מאד הקפדת בתוארים של האנשים. יידעת תמיד לברך ולהודות לאנשים על פעלם. כל כנס שהיה לא שכחת בתחילת הכנס להודות לי על עזרתי. בסיום כל כנס היית דואג דבר ראשון לשלוח מכתבי תודה לא רק למרצים, אלא לכל העושים במלאכה, מהחשמלאי ועד עובדי המטבח. מכתב ברכה שלחת לכל רופא בבית החולים שעבר את בחינות שלב א' או ב' או לכל מינוי שמישהו קבל. הערכת אנשים על פועלם ודאגת שיקבלו פרסים מתאימים.

התייחסת לעבודתך ולמקצוע השיקום כשליחות. דאגת שרופאי שיקום יהיו שותפים בדברים רבים, שתהיה לנו דריסת רגל במה שיותר ועדות באוניברסיטה, פעילויות בהר"י. דאגת לפרסם הנחיות, חוברות בתחומים השונים בהם עסקת.

היית מורה גדול לרבים. שמעתי רבות על האופן שהעברת הרצאות וכולם תמיד שיבחו אותך. כל רופא שבא להשתלמות במחלקה מהארץ או מחו"ל, הקדשת לו מזמנך במלוא הרצינות, דאגת להכין לו ספרות מקצועית, ישבת עמו ולקחת אותו לסיור בבית החולים. לא אשכח שהגיעה אלינו להשתלמות קצרה רופאה מפרוייקט חו"ל של אוניברסיטת תל אביב ובסיום ההשתלמות דאגת שנערוך לה מסיבת פרידה במחלקה ובקשת ממני שאקנה לה מתנה. היה כעס במחלקה, מה פתאום אתה עושה לרופאה שבכלל עוזבת את הארץ עם סיום הלימודים כזו מסיבה. הסברת שזה מאד חשוב לטפח את הצעירים, שאולי הרופאים היהודים יעשו עלייה ויבואו לארץ לעבוד בשיקום. ראית בזה שליחות.

ניסיתי לקצר, אבל קשה להכיל תקופה כזו בדף אחד. תחסר לנו מאד.....

חני אפל