דברים מאת ד"ר זאב מיינר וצוות המחלקה לשיקום בביה"ח הדסה
כמו כל משפחת השיקום בארץ עמדנו נדהמים נוכח הידיעה על הסתלקותו בטרם עת של פרופ' חיים רינג. בשבילנו, הרחוקים מהמרכז, חיים רינג היה ענק השיקום בהא הידיעה. הוא הוביל את המגמות בשיקום והוא היה לנו כמורה דרך ומכוון לגבי המקום שאליו עלינו ללכת ולשאוף. ממנו למדנו את עקרונות והשיקום והוא היה בעיננו המנהיג והמוביל בהכנסת החידושים למקצוע. כפי שהוא עצמו תבע בהרצאתו בכינוס החצי שנתי האחרון, אנחנו לוחמי השיקום והוא היה הרמטכ"ל שלנו.
באופן אישי כמי שבא לאחרונה למשפחת השיקום, פרופ' רינג עזר לי להיקלט בחברה טובה זו. כשהיה הבוחן בבחינת שלב ב' שלי השרה אוירה נעימה שעזרה לי לעמוד במשימה. תמיכתו זו נמשכה בשיחות בכינוסי השיקום בהם נפגשנו וכן בכינוס האחרון בליסבון ב 4.2008. בכינוס זה היה לי הכבוד לשמוע את חיים בהרצאתו וכן לבלות איתו ועם אשתו המקסימה בארוחת ערב וקבלת פנים. ראיתי לא רק את אישיותו הגדולה של האיש אלא גם את שמחת החיים, הלבביות והענווה שבהם הוא הצטיין. היה מדהים לראות כיצד חיים מכיר את כל הנוכחים ואיך כולם חברים שלו ובאים להתייעץ איתו וללמוד ממנו. עצוב היה להיות בכינוס הים תיכוני האחרון בסלובניה בהיעדרו. הכינוס כולו הוקדש לזכרו של חיים וכל אחד מהנואמים הזכיר את חיים בהרצאתו וחלקם אף הראו תמונות מפגישותיהם עם חיים בכינוסים ובאירועים שונים. רוחו שרתה על הכינוס כולו והאיגוד לא יהיה עוד כשהיה בהיעדרו, יהיה זכרו ברוך.
דר' זאב מינר וכל צוות מחלקת שיקום ביה"ח הדסה ירושלים.
