דברים מאת ד"ר דני דולפין
לא הייתי בארץ כשחיים נפטר אבל אם הייתי הרי אלו הדברים שהיו נאמרים על ידי ליד הקבר הפתוח.
עזב אותי אדם שהיה ידיד, לא מסוג הידידים שאתה יוצא עימם לפאב השכונתי - למרות שכאשר הייתי עימו מספר פעמים בנסיבות חברתיות בארץ ובעולם הרי גם בשטח זה ידע היטב את דרכו - בכל מקום הוא הפגין מיד נוכחות שלא ניתן להתעלם ממנה. גם אני וגם הנוכחים האחרים ידעו מיד שאישיות אוטוריטטיבית מהמעלה הראשונה ניצבת עימנו. תמיד השיחה קלחה על כל החידושים האחרונים, על הידע החדיש ביותר שהתפרסם, הוא הכיר את כולם וידע לעמוד בצד ולנתח כל אחד על מעלותיו וחסרונותיו ולתת לי תמונה מלאה היכן ומתי לפעול ומתי אין בכך טעם. על כושרו האירגוני נראה לי שבחברה הסגורה שלנו אין צורך להכביר מילים כיוון שתמיד עמד במרכז העניינים ואירגן הכל ביד רמה ובכושר אירגון מדהים.
אני משוכנע שידוע לכל מקומו באירגון של מה שהפך היום למוסד חשוב ומכובד: הכנס הים תיכוני לשיקום, אני זוכר היטב נסיעה משותפת לכנס בארה'ב בעת שהיו המשחקים הפרלימפיים באטלנטה, נפגשנו שם עם חברי המשלחת הפלשתינית, שמענו על העליבות של הממסד הרפואי בכלל והממסד השיקומי בפרט ואז החל חיים לדבר על הצורך בשיתוף פעולה של עמי הים התיכון ובסופו של דבר הקים את האירגון שהולך ומעצים משנה לשנה.
צר לי חיים ידידי שהלכת מאיתנו בפתאומיות לא צפויה שכזו ואני מקווה שיימצאו לך ממשיכים לדרכך המפוארת.
דני דולפין
